מחסור בנשקים בכיתות הכוננות

מה שקרה כאן זה מחדל גדול של כיתות הכוננות בכל מדינת ישראל. התרענו על הכל, שלחנו מכתבים, בחודש יוני הלכנו למשרד הביטחון, אבל אף אחד לא שמע אותנו

המצב שבו הנשקים לא היו אצל תושבי היישובים חברי הכיתות בבתים, אלא נעולים בכספות בנשקייה בקיבוץ היה מחדל. "במשך תקופה ארוכה היתה כאן הפקרה שלהם

"זו הזייה", הוסיף הגורם, "הפיקוד לא זוכר שבאירוע בשדי אברהם באזור שלנו חברי כיתת הכוננות הצילו את המצב ולא הצבא. אין ספק שיש לחברים רצון להמשיך להיות בכיתת הכוננות ולהגן על היישוב - אך ללא נשק זמין הכיתה לא יכולה לפעול כנדרש ממנה ואיך שאימנו אותה כל השנים. במקום שידאגו למיגון ראוי לנשקים ולטפל בגנבים - מוציאים את כיתת הכוננות מהכוננות".

נראה למישהו הגיוני שבזמן שייפלו כאן פצמ"רים וקטיושות ויהיה אירוע ביטחוני, רכז הביטחון של היישוב ייצא ממנו וייסע לחטיבה להביא נשקים? מי ייתן תשובות בוועדת החקירה שתקום?

גורם בכיר בפיקוד הצפון: "האיום הפלילי גדול מהאיום הביטחוני. אי אפשר להשוות בין רמת הגולן ליהודה ושומרון. אנחנו מבצעים הערכות מצב כל העת. מספר כלי הנשק בכל יישוב עונה לצרכים ולסטנדרטים שלנו". ביישוב אביבים מכירים היטב את היכולות של השכנים מצפון. האיומים הביטחוניים ביישוב צמוד הגדר גדולים מאוד, אבל רק לארבעה מחברי כיתת הכוננות יש נשק.

מהדרום ומהצפון נלקחו כלי נשק רבים, ואילו את ההתנחלויות והמאחזים הבלתי חוקיים חימשו באלפי נשקים. כך, פחת ל-800 מספר כלי הנשק בדרום, מאשדוד עד אילת, כולל ב-57 היישובים הסמוכים לרצועת עזה. ביישובי הצפון הוא ירד ל-900. המצב שנוצר הוא שיישובים שלמים בדרום ובצפון נותרו עם כלי נשק אחד או שניים, בעוד שבמאחזים ובהתנחלויות היחס בין כלי הנשק למספר התושבים עלה והיה גבוה הרבה יותר

כשצה"ל הודיע לו …שבכוונתו לקחת את רוב כלי הנשק מכיתות הכוננות ביישובי המועצה, הוא הזהיר שמדובר בהחלטה מסוכנת. "קצינים מהחטיבה הצפונית בעזה ומהאוגדה דרשו לקבל את הנשקים", הוא משחזר, "כמה שצעקנו ודפקנו על השולחן לא עזר"

הדאגה ביישובים עלתה עד לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שדנה בעניין בשנה שעברה…כי בוועדה דרשו להחזיר את הנשק לכיתות הכוננות, "לפחות עד שמערכת הביטחון תעשה עבודה רצינית לגבי האופן שבו יחולקו הנשקים. התרענו, אבל הנשקים לא הוחזרו".

ב-2014 החליטה הממשלה להתעלל ברכזי הביטחון (רבש"צים) שבעוטף עזה. היא שחקה את שכרם, קיצצה בתלושי הדלק, לקחה מהם רכבים ממוגנים, הקטינה את מספר כלי נשק הארוכים ודיללה את כיתות הכוננות. הדבר פגע אנושות ביכולת ההגנה שלהם בתחילת מסע הטבח הנאצי. גם זה לא היה קורה אם היו כמה משפחות חרד"לים ביישובי העוטף. הם היו מרימים טלפון לשרים שלהם וכל הגזירות היו מתבטלות מיד. עובדה שבשטחים מספר הרבש"צים עולה, כיתות הכוננות מתרחבות, הנשק מחולק ברוחב יד ואין שום מחסור ברכבים ממוגנים

"גם ביום ה-41 למלחמה אף אחד לא מצליח לקבל החלטות, השרים רבים אחד עם השני ואין מענה"