המחדל: טיפול לקוי בעורף

תקציר: הטבח, החטופים ופינוי של מעל 100 אלף איש ואישה מבתיהם בדרום ובצפון דרשו מהממשלה מענה מקצועי, לוגיסטי, רגשי ותקשורתי רחב היקף. מענה זה לא הגיע במשך זמן רב, פרט לזה שנתנו ארגונים אזרחיים והתנדבותיים, וגם כשנכנסה הממשלה לפעולה – הייתה עבודתה חלקית, כאוטית ולא מותאמת. במשך שבועות ארוכים, אף גורם רשמי לא יצר קשר עם משפחות ההרוגים, החטופים והנעדרים. אף גורם ממשלתי גם לא נכח באף אחת ממאות ההלוויות. לא ניתן מענה פסיכולוגי מספק לניצולים, למפונים ולמשפחות החטופים, אלא על ידי מתנדבים ומתנדבות, לא ניתן פיצוי ראוי למפונים, לחיילי מילואים ולתושבים שבקו האש, וזמן רב עבר עד שאורגנו מסגרות חינוך חלופיות לילדים המפונים. גם עמותת זק"א נאלצת לנהל קמפיין תרומות כדי להשיג טיפול נפשי ראוי למתנדביה, שנחשפו לנורא מכל, וכדי לחדש את מלאי הציוד שלה. הקמת המינהלת לתכלול הטיפול בעוטף התמהמהה במשך זמן רב, בין היתר בשל התקוטטויות על תפקידי הניהול, וכמוה גם אישור מתווה הפיצוי לעסקים, שעוכב והותיר את המשק באי-ודאות רבה.